המכתב שלא נשלח

שלום לכולם זהו פוסט יותר אישי הוא לא יעסוק באופנה או בהשקה או בטרנדים חמים בעולם האופנה, הוא מופנה לך , כן לך שאת עוד לא שלמה עם גופך.

בליל הסדר קרובת משפחה שאלה אותי , בנוכחות ביתה אם ביתה שמנה.( יש לציין שקרובת המשפחה יודעת על הבלוג) בהתחלה עניתי שלא. מן רפלקס כזה שיוצא מהפה, ואז חשבתי שוב על תשובה יותר טובה ואמרתי לעצמי וגם אם כן אז מה?

אני סתיו ואני שמנה , משמעות המילה שמנה זה לא אומר לא מצליחה - יש לי את העבודה שחלמתי לעבוד בה כשהייתי צעירה, יש לי בן זוג שהוא מעריץ כל דבר שאני עושה ומפרגן לי על כמה שאני יפה וכמה שאני מתלבשת יפה.

כשאני הייתי נערה להיות שמנה היה הרבה יותר קשה , לא היו בגדים במידה שלי - ולא שהייתי מגה שמנה הייתי שמנמנה , לא הייתי אוהבת לטפח את עצמי אני זוכרת שהארון שלי היה דל היה לי חולצות כחולות ומכנסיים שחורים תמיד כשהייתי הולכת בעיר ורואה על בובות הראוה בגדים ציבועניים גם אני רציתי אותם .

אותה קרובת משפחה שחושבת שהיא שמנה , אז גם אם כן אז מה? יש לך פנים יפות , יש לך בגדים יפים ואת ניראת מדהים.

כשפתחתי את הבלוג הזה פתחתי אותו לנערות בדיוק כמוך, אני יודעת שזה שונה מכלל הסביבה שלך אבל תרשי לי לצטט לך חברה שלי "אם כולנו נהיה רזים, איך נהיה מיוחדים?"

את מיוחדת בדרך שלך , ואני לא מבטיחה לך חיי סוכר כי החברה עדיין יושבת ושופטת אותנו על פי מידת המכנסיים שלנו , אבל לך יש משהו שלי לא היה , לך יש אמא תומכת ואוהבת ומקבלת , וגם אם את שמנה אז מה?

עוד כמה שנים אני מבטיחה לך שתהיי בדיוק כמוני , כי את קורצת מהחומר הטוב את תגשימי את עצמך ותהיה לך אהבה .

וגם אם יש את הפחד הזה שהצבא לא ישים אותך בתפקיד שאת אוהבת בגלל שאת שמנמנה , אלתדאגי לזה אני הייתי מפקדת במחסומים והמשקל אף פעם לא הפריע לי.

אז קחי נשימה ותאמיני שאת יכולה להיראות גם ככה :

כאן כדי לעזור לך ולעוד הרבה נערות